החלטה בתיק בש"א 5669/04

1.                   זוהי החלטה בבקשת המבקשים (התובעים), להתיר  להם לתקן את כתב התביעה שהגישו.  החלטתי  לקבל את הבקשה, ולהלן נימוקי ההחלטה .

2.                   בכתב התביעה, שהוגש ביום  12.1.04, תבעו המבקשים לחייב את המשיבים לשלם  להם סך  129,397 ש"ח. ע"פ האמור בכתב התביעה, מונו המשיבים  מס' 2 ו- 3 , ע"י בית המשפט לענייני משפחה, כונסי נכסים לצורך מכירת  דירה, שהיתה שייכת בין היתר  למשיב מס'  1.

המבקשים, רכשו את הדירה, ע"פ הסכם שנערך בינם ובין בעלי  הזכויות בדירה, באמצעות  המשיבים  מס' 2 ו- 3 ככונסי נכסים.

לטענת המבקשים, בשל התנהגות  המשיב מס' 1, ונזקים שגרם בזדון, נמסרה להם הדירה באיחור,  ובמצב  גרוע.  המבקשים תבעו על כן מן המשיבים  לשלם להם פיצויים חוזיים, לרבות הפיצוי  המוסכם שנקבע  בחוזה מכר הדירה , בגין האיחור  במסירת החזקה.

3.                   המשיבים  הגישו כתבי הגנה, ובהם טענו בין היתר, כי יש לסלק את התביעה על הסף, בגין העדר עילה  וחוסר יריבות.

ביום  18.10.04 התקיים דיון קדם משפט  בתביעה, בפני כב' הש' נ. נצר . בהחלטתה  שניתנה במסגרת הדיון  החליטה  כב' הש'  נצר כדלקמן:

"ביהמ"ש סבור כי טוב יעשו התובעים באם ישובו וישקלו היטב את עילת  תביעתם כנגד הנתבעים, שכן על פני הדברים - יש מידה רבה של צדק בטענות  הנתבע ובטענות  הנתבעים 2 ו-3.

ככל שהתובע יודיע בתוך 30 יום מהיום  כי הוא עומד  על תביעתו כפי שהיא , כנגד שלושת הנתבעים, יורשו כ"א מהנתבעים  לעורר טענת סף לענין הצדקת  המשך ההליך כנגדם , ובלבד, שבקשות כאמור תוגשנה  בחלוף 30 יום ממועד שבו יודיעו התובעים האם עומדים הם על תביעתם, כפי שהוגשה ומונחת  בפני ביהמ"ש".

4.                   בבקשה שלפנינו עתרו המבקשים  כאמור, להתיר להם לתקן את כתב התביעה. במסגרת כתב  התביעה המתוקן  אותו ביקשו המבקשים להגיש, נתבע  המשיב מס' 1,  לפצות את המבקשים על נזקיהם הנטענים, בגין עוולות שביצע כלפיהם ובהן, הסגת גבול במקרקעין, רשלנות, עכוב נכס שלא כדין , תרמית,  גזל וגרם  הפרת חוזה.

המשיבים 2 ו- 3 נתבעו לשלם  למבקשים, את הפיצוי המוסכם  שנקבע בחוזה, וכן פיצויים  נזיקיים בגין רשלנות  שיוחסה להם.

בכתב התביעה המתוקן,  פורטו מס'  עובדות חדשות, אך לטענת המבקשים בבקשה ובתשובתם  לתשובת המשיבים, המסכת  העובדתית המפורטת בכתב התביעה המתוקן,  פורטה כבר בכתב התביעה המקורי, והשינויים שנערכו  בה הינם מזעריים. המבקשים  טענו, כי נכון להתיר את התיקון, משום שהוא חיוני להכרעהבשאלות, שהינן באמת  שנויות  במחלוקת בין הצדדים.

5.                   המשיב  מס' 1  טען בתשובתו , כי אין להתיר תיקון  כתב התביעה, משום שפורטו  בו עובדות  חדשות ושונות, ומשום  שבכתב התביעה  המתוקן,  מפורטות  עילות חדשות, אשר לא פורטו  בכתב התביעה המקורי.

לטענת המשיב מס' 1, יש לדחות את הבקשה, גם בשל השהוי בהגשתה, משום שהוגשה כמעט  אחד עשר חודשים לאחר  הגשת  כתב התביעה  המקורי, ולאחר  שהצדדים  היו אמורים  כבר לסיים את ההליכים  המקדמיים.

לחלופין, עתר  המשיב מס' 1, לחייב את המבקשים בתשלום  הוצאות בפועל, כתנאי לתיקון כתב התביעה.

המשיבים מס' 2 ו- 3 התנגדו אף הם לבקשה, בשל  שכתב התביעה  המתוקן כולל  עילות תביעה חדשות, ומשום שלטענתם  המבקשים  איחרו בהגשת  הבקשה, ללא  טעם סביר.

6.              א.    סבורני, כי כתב התביעה המתוקן  אכן מפרט  עילות תביעה חדשות, שלא נזכרו     

                               בכתב התביעה המקורי . עם זאת, הלכה היא, כי בית המשפט יעתר  בד"כ    ברוחב לב,  לבקשת  בעל דין  לתקן  את כתבי טענותיו, גם אם התיקון כולל   הוספת עילות תביעה, ובלבד שהתיקון יאפשר לבית המשפט, להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. זאת, למעט מקרים בהם נגועה התנהגות המבקש,  בשיהוי  רב, או בחוסר תום לב,  ומקרים בהם ישלול התיקון  מן הצד השני, הגנה שהיתה קמה לו, אם היתה מוגשת התביעה  מחדש, כגון טענת התיישנות. ר' לענין זה  רע"א  2345/98  דנגור  ואח' נ'  ליבנה ואח' פ"ד נב (3) 427, 431- 432ע"א  3092/90 אגמון נ' פלדבוי ואח'  פ"ד מו(3) 214, 218 - 219.

ב.        בענייננו , מבוקש התיקון, בשלב מוקדם  של הדיון בתביעה, כאשר  טרם החל בירור הראיות במשפט, וכאשר הצדדים  לא הגישו עדיין ראיותיהם  ועדותיהם.

           בשלב זה, לא  תגרם למשיבים בשל התיקון, פגיעה  מהותית שאינה ניתנת  לריפוי  בפסיקת הוצאות.  התיקון לא ישלול  מן המשיבים,  טענת  הגנה כלשהי, שהיתה עומדת  להם לו נמחקה  התביעה והוגשה מחדש.

           לא מצאתי כי האיחור בהגשת  הבקשה נבע מחוסר תום לב, או מניצול לרעה של ההליכים, מצד המבקשים . אינני סבור  על כן , כי יש  לדחות את הבקשה בשל  שהוי בהגשתה.